על כיסוי-ראש וחופש: האם זה אפשרי ביחד?

לקולקציית האביב 2018 שלי, בחרתי לקרוא: “חופשיה ו…”, כל הדגמים החדשים קיבלו שמות של המילה “חופש” בכל מיני שפות… “ג’יו-יו”: שזה חופש ביפנית, “ווקנזה”- באיטלקית, “פורקנא” בארמית, “פרידום” ועוד…

הנושא של חיים מתוך בחירה ותחושת חופש אמיתית, לעומת חיי הישרדות, בער בי באותה תקופה והעסיק אותי מאוד. וכמובן שנכנס גם לעסק.. כי אצלי הכול מחובר, ואני אוהבת לתת לקולקציות שמות מתוך העולם הפנימי שלי, מתוך נושאים שמחוברים אלי. מרגישה שהחיים שלנו בתקופה הנוכחית, עם כל השפע הפסיכי, הפכו אותנו בעצם לרצים בתוך מירוץ אינסופי, ליעד שאף פעם לא ממומש, ובעצם ‘כולנו עבדים של מישהו’, אבל של מי? ולמה לנו?

ההבנה שאני שואפת לממש באמת בכל יום, את היותי בת-חורין, בעלת זכות בחירה, ושאני יכולה, ריגשה אותי מאוד! והאמת.. עדיין מרגשת אותי.

בעקבות הפרסום של הקולקציה, הזמינה אותי הרבנית ימימה מזרחי המדהימה לריאיון בתכנית הרדיו השבועית שלה.. ושאלה אותי איך ייתכן שכיסוי ראש וחופש קשורים? אמרה שהיא שומעת נשים רבות שמרגישות שזה מעיק עליהם, שהן רק רוצות לברוח מהמצווה הזו, ושמנסות בכל מיני דרכים יצירתיות לפרוץ את הכיסוי, לדוגמא בהוצאת שיער צבוע בסגול וכחול.. עניתי שאני יכולה להבין נשים אלו, מכירה את התחושה הזו מלקוחות שמשתפות, אבל.. זו בכלל בכלל לא החוויה שלי כשאני חובשת מטפחת..

ואכן, זו שאלה מהותית. האם כשאני בוחרת לקבל על עצמי מצווה/מנהג, שבו אני מסתירה את השיער היפה שלי, וגם לובשת פריט שלא תמיד הכי נוח לי, האם אני יכולה להיות בתוך זה חופשיה? או שבאמת, כל נשות ישראל שמקבלות עליהן דיני צניעות הן בעצם קבולות לחוקים שהופכים אותן ללא בנות חורין? אני חושבת שזו סוגיה ארוכה ועמוקה, שקשורה בכלל לעניין כיסוי הגוף בבגדים, שדנים עליה הרבה עם בנות מתבגרות באולפנות וכו’.. וכאן אני רוצה להביע את דעתי האישית, ספציפית לגבי מצוות כיסוי הראש, ולגמרי מתוך החוויה האישית שלי..

אני זוכרת את עצמי רווקה, מסתובבת בעולם עם שיער ארוך שחור חלק ויפה, ומרגישה מפוזרת- לא אסופה. התחתנתי יחסית בגיל מאוחר, ושנות הרווקות זכורות לי היטב. זוכרת שממש ביקשתי לי מקום להיות שייכת, משהו שיהיה ברור, לעצמי ולאחרים, שאני שייכת. למישהו. אחד. הרגשתי כבר אז שברגע שיהיה לי כיסוי ראש זה יאסוף אותי, גם בגלל שיהיה סימן היכר כלפי חוץ, וגם הבנתי שהאיסוף הזה של השיער ייתן לי את התחושה הזו. ואכן, מהרגע שהתחתנתי קיבלתי עלי ממש באהבה את הכיסוי. לקחו לי כמה ימים להתרגל וללמוד את הקשירה, אבל יחד עם זה הרגשתי ישר שהתווסף לי משהו למראה, משהו חזק ונוכח.. שהוסיף לי המון יופי. היום אני מבינה, שהאהבה והשקט שהגיעה עם הידיעה שאני שייכת וכבר לא מחפשת, הוסיפו לי זקיפות קומה וחן מיוחדים.

באותה תקופה בעצם התחיל לו ההיריון של סטודיו נול, שם היו הניצנים, כשהתחלתי לחפש לעצמי צעיפים שישמחו אותי, ולא התחברתי לאופנת כיסויי הראש שהייתה אז.

זה לא שאני חושבת שכל אחת ששמה כיסוי ראש ישר הופכת ליותר יפה. לצערי אני רואה פעמים רבות נשים שבדרך שהן שמות את המטפחת, או בבחירה של הכיסוי, בהחלט פוגמות במראה היפה שלהן.. ופעמים רבות זה מעביר שדר של נמיכות קומה או של חוסר נוחות.. אבל אני יודעת שזה לא קשור לכיסוי עצמו, אלא לאופן..

לעומת זאת, הרבנית ימימה סיפרה בראיון על ביקור שלה בלונדון, בו התבקשה להסיר את הכיסוי-ראש לשם בדיקה ביטחונית, וכשנשאלה למה היא חובשת אותו? ענתה שזה כמו המלכה אליזבת.. ואכן, בארמון המלוכה הבריטי כיסוי הראש הוא חלק בלתי נפרד מהלבוש המלכותי, והמלכה והנסיכות חובשות כובעים עצומים ומפוארים, שבטח לא בהכרח הכי נוחים, אבל מוסיפים להופעה שלהן המון, ומעוררים תגובות רבות. אני חושבת שלכיסוי-ראש יש לגמרי את היכולת להפוך אותך ליפה יותר, בעלת מראה אצילי-מלכותי, ממש כמו כתר. ויש לו את כל הפוטנציאל לשמח אותך, להוסיף לך חשק להתלבש, וליצור לך הופעה שיקית ומרשימה. אני עצמי קיבלתי כבר מאות תגובות מנשים שונות בכל מיני מקומות, אפילו בהודו הרחוקה, על כמה שהמטפחת יפה, ומגניבה, ואיך היו רוצות גם לעצמן.. ולצד זה, היו גם כמה תגובות שקיבלתי במשך השנים שאמרו: ‘זה יותר מידי יפה, זה כבר לא צנוע’.. על זה אני אומרת: לא! צניעות זה לא אומר לא להיות יפה, צניעות זה לא אומר להיות כנועה ומכוערת. בוודאי שלא. צניעות זה להיות את, בצורה מדויקת, במקום שלך. צניעות זה להביא את עצמך, עם כל המתנות שה’ נתן לך, בעדינות וברכות, באצילות הראויה לכל בת מלך.

היום כיסוי הראש בצורת הטורבן על כל אופניו, הוא ממש טרנד אופנתי, ומופיע בפרסומות רבות של מותגים נבחרים בכל העולם, מה שהופך אותנו, הנשים הדתיות חובשות הצעיפים, להיות שיא האופנתיות, ואפילו מהמחדשות בתחום.

וכשאני חוזרת לאמירה המהותית של הכיסוי, אני אומרת שבימינו זו בחירה להתחתן. יש נשים רבות שבוחרות שלא להתחתן, מעדיפות בלי. זו גם בחירה להתחתן בחתונה יהודית כדת משה וישראל, גם זה לא ברור מאליו. זו בחירה להתחתן עם איש, גבר, אחד. וזו בחירה לקיים את מצוות כיסוי-הראש! וכשאני עושה משהו מתוך בחירה, ומחוברת לבחירה שלי, אז אני בת-חורין. חופשיה ממש, ו… מאושרת!

כשאני מעצבת את הצעיפים המהממים והייחודיים שלנו, מה שמוביל אותי הוא למצות את היופי שניתן מהבדים, כך שהתוצאה תהיה צעיף שירים ויעיף לך את כל ההופעה. כשאת חובשת צעיף של סטודיו נול, וקושרת אותו נכון.. זה כבר כמעט לא משנה מה את לובשת, את ישר נראית יפה באופן מיוחד. ורוב הסיכויים שאת הולכת לגרוף מחמאות בלי סוף..

0

השאר/ השאירי תגובה:

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סל קניות

loader
דילוג לתוכן